"גידלו את הילדים עם ילדיהם שלהם ועם נתינה ללא גבול"

ההיסטוריה מספרת ש...

הכל החל בשנת 1969 כשאלפונסו וגלדיס צבע עלו עם משפחתם מטנג´יר לישראל והשתכנו בשכונת פרדס הגדוד שבנתניה. כאן הם נתקלו לראשונה בילדים הנטושים שגרו במוסד הדתי "סיני" הסמוך למקום מגוריהם. המושג "ילדים בסיכון" לא היה קיים באותם ימים. ילדי המוסד שהתגוררו בשלושה בתים הוגדרו אז כ"ילדים עזובים ומוזנחים". המוסד נוהל ע"י יהודי מבוגר בשם... סיני, כמובן. אלפונסו וגלדיס צבע "הציצו ונפגעו". מהר מאוד נקשרה נפשם בנפש הילדים והם פתחו בפניהם גם את ביתם.

 

במהלך אותן שנים הצטרפו לתמונה יהודי יקר ונדיר, איש חסד בשם אליעזר קוגלר, ורעייתו רחל. מר קוגלר סייע לסיני בניהול המוסד, עד שאותו סיני נפטר. בשלושת הבתים בפרדס הגדוד נותרו כשלושים בנים – זה היה ביתם היחידי, ובני הזוג קוגלר הפכו במהרה להוריהם האוהבים.

 

בני משפחת צבע לקחו על עצמם את האחריות להמשיך בגידולם וטיפוחם של הילדים. הם דאגו בעיקר שמא אלה יישארו ללא קורת גג, שכן הבתים בהם התגוררו היו בבעלות יהודים שחיו בבלגיה ועלולים היו לדרוש אותם לעצמם. אלפונסו צבע הקים קרן מיוחדת למען הילדים, במטרה לרכוש את הבתים או לבנות אחרים. משפחת צבע הקימה בית כנסת באזור ואף קיבלה מהרבנים היתר שאיפשר לילדים לעסוק שם בפעילויות מלאכה ומוסיקה. הקשר בין בני משפחת צבע לילדים הלך והעמיק. הם דאגו לטיפוחם ואושרם של הילדים ביומיום ואף חגגו להם ימי הולדת והעניקו להם מתנות. הילדים היו נכנסים באופן חופשי מדי יום אל בית משפחת צבע.

 

לאחר שרכישת הבתים לא צלחה, עיריית נתניה באה לקראת משפחת צבע ו"ילדיה" והקצתה להם מגרש להקמת בית לילדים. הבית נבנה במחצית השנייה של שנות השישים ובבנייתו לקחו חלק רבים מבני משפחת צבע המורחבת וגם חבריהם, אשר נרתמו למען המטרה הנעלה. בתכנונו הושקעו חשיבה רבה ולא מעט משאבים. בתוך המבנה החדש נבנתה גם דירה למנהל ומשפחתו. עם הקמת הבית ב-1969 נקלטו בו ילדי "סיני" וכן ילדים חדשים. הבית נועד בתחילה ל-50 ילדים, אך בסיוע תרומות הורחב בכל המישורים – מספר ילדים, כוח אדם, אבזור ושירותים נלווים. במקביל, משפחת צבע חתמה חוזה עם תנועת האישה הדתית הלאומית (ניצניה הראשונים של תנועת "אמונה") שפרסה חסותה על הבית. משפחת צבע לא ויתרה כמובן על מר קוגלר שניהל את המקום עם רעייתו באהבה ובמסירות אין קץ. השניים גידלו את הילדים ביחד עם ילדיהם שלהם, אלו אכלו על שולחנם של אלו, והנתינה הייתה ללא גבול וסייג. את אליעזר קוגלר אפשר היה לראות תמיד עם שתי ידיים מושטות לצדדים ושני ילדים צמודים אליהן...

 

צבע, סיני, קוגלר... אם כך תשאלו: אלעזרקי על שום מה? מספר שנים לאחר הקמת הבית הגיע קרוב-רחוק מאנגליה עם רעייתו לביקור בישראל והתארח בבית משפחת צבע. לאורח המבוגר שמוצאו אף הוא מטנג´יר קראו ויקטור אלעזרקי. לא הייתה לו זיקה מיוחדת לישראל, אך בביקור הזה נפל דבר. במהלך טיול בשכונה עם המארחים נכנסו בני הזוג אלעזרקי לבית הילדים והתרגשו מאוד. זמן מה לאחר שובם לאנגליה, מר אלעזרקי הלך לעולמו. אלמנתו יצרה קשר עם משפחת צבע ובישרה להם כי בעלה ז"ל אשר "הושפע מאוד מהביקור בבית הילדים ונדלק בו ניצוץ", ציווה לילדים חלק בירושה שהותיר. משפחת צבע קיבלה את התרומה וכהוקרה קראה לבית הילדים ע"ש מר ויקטור אלעזרקי ז"ל.

 

בשנת 1982 נרשם בית הילדים ע"ש צבע (אלעזרקי) כעמותה עצמאית. עם הזמן נקלטו בו עוד ועוד ילדים שאותרו והופנו למקום ע"י שירותי הרווחה. בשנת 90 העבירו אליעזר ורחל קוגלר את שרביט הניהול לידי מר יהודה כהן, המנהל את הבית עם רעייתו ריקי עד היום. רחל ואליעזר קוגלר נפטרו בשנים האחרונות אך רוח החסד שלהם שורה על הבית ופועלם הרב משתקף בכל פינה.

 

צבע (אלעזרקי) על שום כך.