טיפול בילדים בסיכון בבית אלעזרקי

יהודה כהן

 

על הטיפול הפרטני מול הסביבה הטיפולית המחנכת והתומכת...ומה שבינהם

 

 

פתח דבר

=======

 

"האם הילד מקבל טיפול – כן או לא?" השאלה המעורפלת והמבלבלת הזו נשמעת יותר ויותר פעמים בחדרי ועדות ההחלטה. השאלה הבעייתית והמטעה הזו הפכה למרכזית ומהותית בעת לקיחת החלטה ואחריות על עתידם של ילדים בסיכון השוהים במוסדות השונים. מטבע הדברים, תשובה כגון "כן, הילד מקבל טיפול פרטני" מאפשרת לוועדה להמשיך ולהתנהל על מי מנוחות, בהניחה שהמוסד מספק לילד את הטיפול הנכון, בעוד התשובה "לא, הילד אינו מקבל טיפול פרטני" מעמידה בספק את טיפולו התקין של המוסד בילד, והופכת את הדיון בוועדה למדידת הנתינה של הפנימיה. 

 

נדמה שוועדות ההחלטה מייחסות חשיבות מרכזית לשאלה: האם ניתן טיפול פרטני לילד? ולעיתים קרובות לא נותנות מספיק מקום לשאלה אשר לעניות דעתי היא החשובה באמת: האם הילד מטופל באופן כללי? או איך הילד מטופל? אני מקווה שבתום קריאת מאמר זה, ישפך מעט אור ויהיה ניתן לבצע את ההבחנה המהותית בין שתי השאלות. 

 

 

מהו "טיפול" - טיפול פרטני או סביבה טיפולית מחנכת ותומכת?

============================================

 

כל הבעיה מתחילה באופן ההגדרה והתפיסה של המושג "טיפול". טיפול, כפי שהוא נתפס ומוגדר לעיתים קרובות בועדות ההחלטה, הינן אותן 45 דקות שבועיות הניתנות לילד באמצעות פסיכולוג או תרפיסט באחד מהתחומים המוכרים.

 

הנחת היסוד של הטיפול הפרטני היא שקיימת סבירות גבוהה שהקשיים, התחושות והרגשות שהילד חווה, והתנהגויותיו מחוץ לטיפול יורגשו גם בתוך חדר הטיפולים עם המטפל. אי לכך, חלק משמעותי בטיפול הנפשי בילד בפנימייה מתמקד במפגש המאוד אישי בין הילד לבין המטפל ומה שמתרחש ביניהם. המפגש השבועי של 45 דקות, מהווה מעין מעבדה לילד שבה מתאפשרת לו הזדמנות לבחון באופן מעמיק, מפורט ובטוח את הבעיות איתן הוא מתמודד בחיי היומיום. המפגשים הטיפוליים נותנים מקום בו ניתן לשאוף לאחות את החורים והפערים בחווית העצמי של הילד, שנבעה מחוסר הענות מותאמת של הוריו לצרכיו ההתפתחותיים. הטיפול שואף לענות על צרכים בסיסיים שלא קבלו מענה, כמו למשל היכולת ליצור קשר תקין עם האחר ולהתמיד בקשר זה, היכולת לחוות ולווסת רגשות, היכולת לחוות ולווסת ערך עצמי. 

 

 

על סמך יותר מ-18 שנים של עבודה עם אלפי ילדים בסיכון, המשמעות של סביבה טיפולית מחנכת תומכת רחבה יותר ורלוונטית יותר מאשר הסתפקות בטיפול פרטני בלבד.

 

התפישה הבסיסית אשר מנחה את הפנימייה שלנו היא שחיוני לקיים סביבה טיפולית מחנכת תומכת 

נאותה. ההתייחסות שלנו מתמקדת ב 23 השעות מחוץ לחדר הטיפולים – שם נמצאת רב הסביבה הטיפולית מחנכת תומכת, זאת למרות שאנו מוגדרים כפנימייה שיקומית*. אנו שמים דגש על כל האירועים והאינטראקציות השוטפים המתרחשים בחיי היומיום. הדבר אומר שכל אותם מקומות המספקים את הצרכים הבסיסיים של החיים כמו: צרכים פיזיולוגיים (אוכל, שינה) צורכי ביטחון (מחסה,תחושת מוגנות, לבוש, בריאות), השתייכות חברתית (אהבה ותשומת לב, גיבוש זהות עצמית) הערכה חברתית (חינוך, יכולת לתרום לחברה) מהווים הגורמים המשפיעים העיקריים והחשבים ביותר על הילד.

 

בסביבה טיפולית מחנכת תומכת בבית הילדים, התרחשויות היומיומיות בין הילדים והמבוגרים מהווים הזדמנות להתערבויות טיפוליות וחינוכיות. הצוותים לומדים על קשייהם של הילדים, הם לומדים איך הילדים משחזרים בפנימייה את קורות חייהם המוקדמים ביותר. כל צוותי הפנימייה מודעים לצרכים ולאתגרים המיוחדים של הילדים. הצוותים לומדים להגיב לילדים ממקום אוהב ומכיל, ויחד עם זאת, חשוב לנו שיהיו לילדים גבולות מאוד ברורים, הגיוניים, ועקביים. באמצעות שימוש בטכניקות התנהגותיות וחינוכיות, כל צוותי הפנימייה מאפשרים מרחב טיפולי. אי לכך, בכל אינטראקציה (יחסי גומלין) בין הילד ואיש צוות טמון הפוטנציאל הטיפולי לילד לגילוי אישי ולרכישת דרכים חדשות ובריאות להתמודד עם האחר ועם משימות חיי היומיום. ובגישה הזו, יכול להיות מצב בו הילד יכול בעצם "לבחור לעצמו" את המטפל/התרפיסט , גם עם אינו נמנה על אנשי הטיפול המוכרים, לדוגמא, ילדה מסויימת יכולה לפתח קשר עם אחת מעובדות המשק, כתוצאה מכך שכל אנשי הצוות בבית הילדים מודעים לפוטנציאל הטיפולי שבקשר ושותפים לבניית המרחב הטיפולי, אותה עובדת , תוכל לסייע לילדה עם הכוונה מתאימה ותחת פיקוח והיתרון שלה הוא בכך שהילדה בחרה בה, בוטחת בה ומצפה ממנה(משהו בה איפשר זאת) בכל מפגש עם האחר בפנימייה יש הזדמנות להעצמת היכולות הפנימיות של הילד ולהרחבת כוחות קיימים במטרה לאפשר לו תפקוד יותר מלא ותקין.

 

הסביבה הטיפולית מחנכת תומכת אצלנו, אם כן, מדגישה את החשיבות של ההתקשרות בין הילד ואנשי הצוות והיחסים הבינאישיים מהווים הבסיס לכל ההתערבויות. בהקשר זה, הגדרנו לעצמנו חשיבות עליונה לשוויון בין אנשי הצוותים הבאים במגע עם הילדים באשר הם -- כולם חשובים באותה מידה. חשוב לנו שיהיה מערך של טיפול נפשי בילדים, אך התרפיסטים השונים אינם בתפקיד דומיננטי יותר מאחרים. אנו שואפים לכך שכל הצוותים יהיו מוכשרים באומנות הקשר הבינאישי ושיקבלו הדרכה, הכלה ואימון המאפשרים להם להבין את הילדים ולהתערב באופן יעיל ותקין. 

כל הילדים המגיעים אלינו סבלו וסובלים מטראומות מצטברות (הזנחה/התעללות על כל רבדיה/ אובדן הורים/הוצאה מהבית). יש כמובן חשיבות עליונה לטיפול בטראומה זו – הסיבות העיקריות לכך:

• טראומה, על כל רבדיה, מפגישה את הילד עם רגשות קשים'.

• העוצמות הרגשיות הכרוכות בטראומה מהוות "פצצה מתקתקת" ויש להן השלכות קשות על התפקוד בכל תחומי החיים.

• מנגנוני ההגנה הנפוצים (דיסוסיאציה, הדחקה) אשר נועדו להגן על הילד בזמן הטראומה, מפריעים בהמשך לתפקוד יעיל שלו.

• לעיתים, כתוצאה מהטראומה, נוצרים דפוסי ההתנהגות הרסניים – לילד ו/או לסביבה.

• התייחסות מוקדמת ככל האפשר, לילדים שסבלו מתגובות טראומטיות (עקב הזנחה/התעללות(מילולית/פיזית/נפשית) מתמשכת, בעיקר אם ההתעללות הייתה קשורה למשפחה, מאפשרת הזדמנות לריפוי.

• ולבסוף – אבל החשוב מכל: טראומה משמעותית לא נעלמת מעצמה. גם אם לכאורה נראה שילד שמח ומתנהג בצורה נורמטיבית, הטראומה תישאר כלואה בתוכו ואף תתעצם עד להגעתו של הטריגר שיגרום להתפרצותה. ככל שהזמן עובר, התוצאה של טראומה ללא התייחסות תהיה קשה יותר.

 

השאלה אם הטיפול בטראומה חייב להיות בהכרח באמצעות טיפול פרטני ומה העיתוי אנחנו מאמינים כי הסביבה הטיפולית מחנכת תומכת – כפי שתיארתי לעיל, יכולה לתת מענה לחלק גדול מהילדים, תוך "חיסכון" בחוויה הכרוכה בקבלת טיפול פסיכולוגי. אנחנו יודעים לאבחן ולבדל את המקרים בהם הילדים נזקקים גם לטיפול פרטני. חלק מהקריטריונים לכך הם:

 

1. קשיי הסתגלות – קושי קיצוני להתאמה למסגרת הפנימייה, הסתגלות איטית מדי, הסתגלות שנראית יותר מדי מהירה וברור שהיא מסווה קשיים רגשיים. 

2. קשיים רגשיים – דיכאון, חוסר יציבות, קושי בולט בווסת רגשות.

3. קשיים התנהגותיים – פגיעה (בעצמי, באחר, בחיות או ברכוש), התפרצויות זעם, מופנמות יתר על המידה.

4. קשיים חברתיים קיצונים – למשל כשילד הנו קורבן לאחרים או מקרבן אחרים.

5. פסיכוסומטיה - קשיים בתפקוד פיזיולוגי על רקע רגשי ללא ממצא פתולוגי (הרטבה, אנקופרזיס).

 

 

 

טיפול, כפי שאני תופס אותו, וכפי שאני וכל צוות בית הילדים ע"ש אלעזרקי מעניקים אותו, הינו סביבה טיפולית מחנכת תומכת הכוללת מערך חיים מלא נתינה. 

טיפול הוא המכלול שמלווה כל ילד בכל יום, מהרגע בו הוא פוקח את עיניו בבוקר ונתקל בחיוכה של המדריכה שלו, ועד שהוא נרדם בלילה למשמע סיפור לילה טוב שהיא מקריאה לו. 

טיפול משמעו - צוות תומך ואוהב שגר עם הילדים, דואג למחסורם, קשוב לצרכיהם ונמצא שם 

בשבילם תמיד. 

טיפול משתקף בבגד חדש ונקי, בניחוחו של מרכך שיער איכותי, ברכותם של סדינים מבהיקים. 

טיפול בא לידי ביטוי בסיוע לימודי ע"י תכניות תגבור ייחודיות, חונכות אישית, הדרכה יומיומית. טיפול ניתן ע"י עובדת סוציאלית של המוסד, שמכירה את הילד היטב ומלווה אותו יום אחר יום. 

טיפול הוא חגיגת יום הולדת, מסיבת בר מצווה, יציאה לבילוי. 

טיפול הוא חוגים, קייטנות, טיולים, פעילויות פנאי. 

טיפול הוא תשומת לב תמידית, שאינה מתוקצבת במספר דקות בשבוע. 

טיפול הוא חיבוק, טפיחה על השכם, המתקת סוד, ניגוב של דמעה... 

טיפול אמיתי מספק את לילד את הידיעה ואת הביטחון שבצידה – שיש מי שדואג לו תמיד, שלא נעזוב אותו אף פעם ושתמיד יהיה לו לאן לחזור! מהרגע בו דרכה כף רגלו בבית הילדים ועד...

כל המכלול האדיר הזה הוא טיפול– האומנם ניתן לבטל את כל זה למול 25 שעות של טיפול פרטני בשנה??? (כן, כן, הכפילו 45 דקות במספר השבועות בהם ניתן טיפול פרטני לילד במהלך השנה – זו התוצאה המפתיעה שתקבלו!) 

 

אני סבור שגם גדולי המטפלים המקצועיים יסכימו עמי - טיפול אמיתי ומעמיק בילד בסיכון אינו מתחיל ונגמר ב-45 דקות קצרצרות מדי שבוע. הטיפול הוא מכלול חייו של ילד בסביבה בה הוא גר, מתעורר, ישן, אוכל, לומד, משחק, בוכה, צוחק, אוהב, נופל וקם..... 

 

 

הסביבה הטיפולית מחנכת תומכת בבית הילדים ע"ש אלעזרקי

==============================================

 

כמנהל בית הילדים, שחי ונושם ילדים בסיכון מזה שנים רבות, 365 יום בשנה, 24 שעות ביממה, אני יכול לתת דוגמאות מִבַּיִת על משמעותו האמיתית של טיפול, 

טיפול כ-care וגם כ therapy-(טיפול/ריפוי(

 

 

כל פריט מעולמו של ילד החי בביתנו הוא חלק מהוויה וחוויה טיפולית:

 

הצוות התומך – צוות גדול מקצועי, מסור, זמין תמיד, מלָווה ביום ובלילה, קרוב לנפש ובלתי אמצעי. 

 

בנות השרות הלאומי – בנוסף לצוות בשכר המקצועי צוות גדול של בני ובנות שרות לאומי גדוש במוטיבציה עצומה אשר נימצא בכול מקום בבית הילדים כדי להיות שם לילדים בכול רגע.

 

הליווי והסיוע הלימודי השוטף – החל מההסעות לבית הספר וחזרה, המשך בסיוע הניתן ע"י המדריכות הצמודות וכלה בתכנית התגבור הנפלאה, המופעלת ע"י מורים מקצועיים ומביאה את ילדינו להישגים חסרי תקדים בכל מסגרות החינוך. 

 

הביגוד המושקע – הקפדה על מראה חיצוני כפרמטר בעל חשיבות רבה בתדמית הילד בעיני עצמו, בעיני מורותיו, חבריו והוריהם.

 

פרויקט מיכא"ל - פרויקט לימודי יוקרתי המבוסס על מחויבות אישית למצוינות. 

 

החוגים – מערך מגוון שמאופיין ברמה גבוהה מאוד. החוגים מספקים, מעבר להנאה ושחרור הלחצים, גם דימוי עצמי גבוה והשתייכות לקבוצת אוכלוסיה ממעמד גבוה. 

 

חונכות אישית – הן פרויקטים המתקיימים בבית הילדים ע"י מדריכות הבית, והן פרויקטים קהילתיים חיצוניים כגון חונכות מטעם עובדי חברות מובילות במשק. 

 

הבריכה האקולוגית - סביבה הידרו-תרפויטית היוצרת אווירה נעימה, רגועה ומחבקת, שמאפשרת לכל ילד לבטא עצמו בחופשיות ונינוחות. הבריכה כוללת צמחיה אקזוטית ודגי KOY חברותיים המאולפים לשמש כחיות מחמד בעלות סגולות תרפויטיות. 

 

עובדת סוציאלית – כל ילד מלווה ע"י עובדת סוציאלית של בית הילדים, שמנהלת מעקב שוטף על התנהגותו, התקדמותו האישית והתמודדותו במצבים שונים, מכירה את משפחתו ומקשרת בין כל הגורמים שסביבו (פנימייה, קהילה ומשפחה,לעיתים גם משפחה מארחת).

 

מסיבות וימי הולדת – יום הולדת של כל ילד הוא חג בבית הילדים (ויש 200 כאלה!). החגיגה כוללת כל מה שילד רגיל מקבל ביום הולדתו: מסיבה, חברים, מתנות, הפתעות, בלונים, עוגה ועוד ועוד. 

 

טיולים, בילויים ופעילויות חוץ – להרחבת האופקים ולהרחבת הלבבות. כל פעילות כזו מחזקת בילדינו את התחושה שהם ראויים וזוכים לכל צ'ופר שמוענק לילדים החיים במשפחות רגילות. 

 

אירוח חברים – אנו מאפשרים לכל ילד להתארח בבתי חברים, וכמובן שמחים מאוד לארח חברים גם בביתנו. ילדינו מתגאים מאוד באירוח חבריהם בבית הילדים, שכן עבור החברים זוהי חוויה מיוחדת. 

 

פעילות קיץ – בדיוק כמו לילדים "רגילים" ואפילו יותר מכך. חודשיים של פעילות בקייטנה ממלאים את חייו של כל ילד בהנאה ומאפשרים לו להישאר במסגרת מוגנת ובטוחה. 

 

וזה באמת רק חלק........

 

כל זאת ולא הזכרתי את ההווי המיוחד בשבתות וחגים, את המטבח המפנק עם ריחות התבשילים שמגיעים לכל פינה, את ניחוחות מרכך הכביסה בחלל האוויר, את הליווי הצמוד לקופת חולים או לאסיפת הורים, את הנתינה האינסופית לכל ילד בכל רגע. האם כל המכלול הזה אינו ראוי להיקרא טיפול?

 

בית הילדים ע"ש אלעזרקי - מודל עבודה טיפולי

=================================

 

מודל העבודה של בית הילדים שלנו נגזר מהרצון והיכולת לשבור את מעגל המצוקה של ילדינו, וגם הוא טיפולי במלוא מובן המילה. ניסיון רב שנים הביא אותנו להכרה בעובדה שאי אפשר לשנות את חייו של ילד בסיכון ע"י טיפול נקודתי או זמני. ההצלה האמיתית והשיקום המלא אינם ניתנים לביצוע ע"י מוסד שמתפקד כבייבי סיטר או מקלט לשעת חירום. 

 

 

 

 

 

 

 

העשייה בבית הילדים זורמת בשלושה אפיקים מרכזיים המובילים לשינוי ממשי בחיי הילדים, (אשר שזורים זה בזה )ועוטפים את הילד:

 

מערך החינוך וההדרכה – צוות החינוך וההדרכה בבית הילדים דואג לשגרת יומם של הילדים, ליציבות ולקביעות בחייהם. הליווי התמידי של הילדים והידיעה שתמיד יש להם למי לפנות נושאים משמעות טיפולית עצומה.

 

המערך הלימודי - בבית הילדים אנו מאמינים שהצלחה בלימודים היא המפתח לשבירת מעגל המצוקה. ילד שמצליח בלימודיו רוכש ביטחון רב, דימויו העצמי מתחזק, המוטיבציה שלו ללמוד ולהצליח עוד ועוד מתגברת – ואז הוא בדרך הנכונה! תפיסה זו הניעה אותנו במהלך השנים לגייס את מיטב ומרב המשאבים לפיתוח תכנית שיעורי עזר מקצועית, המלווה במערך מעקב והערכה אחר כל ילד. התוצאות מדברות בעד עצמן. ילדי בית הילדים הם תלמידים טובים בהווה ובוגרינו הם בעלי תארים אקדמאיים. 

 

המערך הטיפולי – עוסק בהטמעת התפיסה המתוארת לעיל, הדרכת הצוותים ובנוסף טיפולים פסיכולוגיים ותרפיות חדשניות, המכוונים לשיקום נפשם הפגועה של הילדים ולסיוע בהתמודדות עם קשייהם. במערך זה ניתן למצוא מכסה בלתי מבוטלת של אותן 45 דקות שבועיות, להן קושרים כתרים מרכזיים ולעיתים בלעדיים בוועדות ההחלטה. 

 

 

הטיפול הפרטני תלוי בשיקול הפרטני

==========================

 

הקדמתי לציין בראשית המאמר כי אינני שולל כלל ועיקר את קיומו של הטיפול הפרטני. נהפוך הוא, אני מכיר בחשיבותו ומודע להישגיו המרשימים. מצד שני, אם ילד כלשהוא בביתנו אינו מקבל טיפול פרטני, הדבר אינו מעיד על רשלנות, אלא על הכרת הילד והפעלת שיקול דעת באשר למצבו בזמן הנתון. כשמדובר בילדים בסיכון, חלק ניכר מהם זקוקים בתקופות מסוימות למענה רגשי טיפולי בדמות תרפיה או טיפול פרטני עם פסיכולוג. בהתאם לכך, מעל ל50% מילדי בית הילדים אכן מטופלים פרטנית כמקובל – 45 דקות בשבוע. יתירה מכך, אלו הזקוקים ליותר מכך – מקבלים סיוע טיפולי מוגבר. רוצה לומר, כל מקרה נבדק לגופו. הצוות הפועל בשטח חי את הילדים, מכיר אותם מלפני ולפנים. אנחנו נמצאים איתם בכל רגע ויודעים מי מהם נזקק לטיפול פרטני מתי ומה המינון הנדרש לו. אנו פועלים ע"פ "זמן אמת" ולא מונחים ומחליטים רק ע"י הסיפור הטראגי עימו מגיע הילד לבית הילדים, אכן זוהי החבילה שלו ולעולם תישאר עימו, גם בה צריך לטפל וללמד אותו לחיות עימה בשלום, יחד עם זאת, הבחירה מתי, איך וכמה לגעת, היא קריטית לעתידו של הילד לפיכך, עם כל הכבוד שאני רוחש לוועדות ההחלטה ולעובדות הסוציאליות היושבות בוועדות ההחלטה, ואשר בחלק גדול מהמקרים בגלל עומס בעבודה אינן מגיעות לבית הילדים כדי לראות ולהכיר מקרוב את הילד בו אנו דנים – לעולם לא ניתן להכיר ילד רק דרך דו"ח. גם אם עו"ס הקהילה מכירה את הילד מהעבר, מסביבת מוצאו – אין להיכרות זו כל קשר עם הילד שחי בביתנו כבר כמה שנים. 

 

סיכום דבר

========

 

מאמר זה נועד לתת לקוראיו חומר למחשבה ובעיקר לחשיבה חדשה, שמצוידת בהבנה מעמיקה של מושג "הטיפול". אני מקווה ומאמין שהמסר אותו ביקשתי להעביר אכן עבר וכי השאלה הרווחת בחדרי ועדות ההחלטה: "האם הוא מקבל טיפול?" תתייחס מהיום והלאה גם ל"מעט" הטיפול החורג מעבר ל -45 הדקות השבועיות במחיצת מטפל או פסיכולוג, דהיינו - להשקעה היומיומית והאינסופית של בית ילדים בכל ילד וילדה שחיים בין כתליו, בסביבה טיפולית מחנכת ותומכת במלוא מובן המילה.