מה קורה בבית הילדים


שבת הורים תשע"ד

דברים מפי המנהל:

בנות השירות המכונות "המלאכיות של בית הילדים" מהוות עמוד תווך בעבודה הייחודית, הנעשית עם הילדים בבית הילדים. השבת המקסימה זימנה גיבוש מענג בין ההורים, הבנות והבנים, והצוות. ההורים הכירו את הבית, התרגשו, התפעלו, נשמו את האווירה בה עובדות בנותיהם (ובניהם), והתוודעו למהות העשייה ולגודל ההשקעה, המחוללות שינוי בחיי ילדים רבים. שבת שכזו מחדדת תובנות, מחזקת את ידי העושים במלאכה, מאחדת בין כולם, ומזרימה כוחות להמשך המאמץ לשבירת מעגל המצוקה.
הייתה שבת מקסימה, החכמנו בה ולמדנו המון.
בשנה הקרובה אנחנו מתכוונים להיות טובים כמו בשנים הקודמות, להצליח כמו שהצלחנו עד היום, ולהצדיק את שמו הטוב של ביתנו
.
חום הקיץ עומד להיפרד מאתנו, רוחות של חג מנשבות לקראתנו, ושנה חדשה עומדת להתחיל. מה שחשוב זה שנהיה בה ביחד, ונצעיד אתנו את כל הילדים המקסימים, המיוחדים, במסלול לא קל, אבל לעבר יעד בטוח ואיכותי ככל האפשר
.
לפני כמה שנים, באולימפיאדה לאנשים בעלי מוגבלויות בסיאטל, תשעה משתתפים, כולם בעלי פיגור שכלי, הסתדרו בשורה כדי לצאת לריצת 100 מטרים
.
כאשר ניתן האות כולם יצאו, לא בדיוק משוחררים וחסונים, אבל בהחלט עם רצון עז לתת את הטוב ביותר, לסיים את המרוץ ולזכות בפרס. כולם, חוץ מבחור אחד, שנתקל במהמורה כבר ברגע הזינוק, נפל, התגלגל על הארץ והתחיל לבכות. כל שמונת המשתתפים האחרים שמעו את הבכי, האטו את צעדיהם, הסתכלו אחורה, ראו את הבחור שרוע על הרצפה, עצרו וחזרו... כולם
!!!!
אחת הבנות, בחורה עם תסמונת דאון, כרעה ברך ליד הבחור, נישקה אותו ואמרה לו: "תתכונן, עכשיו אתה עומד לזכות". ואז כולם, כל תשעת המתמודדים, שילבו ידיים והלכו ביחד אל קו הגמר, לאט אבל בטוח
.
האצטדיון כולו קם על רגליו להריע להם, ובאותו רגע לא נותרה בו עין יבשה. מחיאות הכפיים נמשכו דקות ארוכות. האנשים שנכחו שם באותו יום חוזרים ומספרים את הסיפור המרגש עד עצם היום הזה
.

את מוסר ההשכל תוכלו להסיק לבד, ואני מאוד מקווה שהסיפור הזה ירוץ איתכם לאורך כל השנה – עד קו הגמר.
שבוע טוב, שנה טובה ובהצלחה לכולנו
.