מה קורה בבית הילדים


עמית זכרונו לברכה

עמית שלנו,

עצוב עד כאב ובלתי נתפס לחלוטין, לעמוד כאן ולהספיד אותך.

איך מספידים נער בן 16, שחי, נשם, שיחק, שמח, חלם, בכה, נלחם, ופתאום הוא איננו?

כל החבורה של בית הילדים בהלם מוחלט – ההנהלה, הצוות, הילדים, האנשים במשרד הרווחה.אמונה, בית הספר ....כל מי שהכיר אותך ומי שרק שמע. אף אחד מאיתנו לא מצליח לעכל את לכתך מאיתנו - כל כך בהפתעה, כל כך בטרם עת, כל כך בדמי ימיך.

היית אחד מילדינו, חיית וצמחת מול עינינו מעל לשש שנים. היית חלק בלתי נפרד מהוויית ביתנו, משגרת יומנו, מהפעילויות, מהאירועים, מהשמחות הקטנות והגדולות, מההתמודדויות השונות.

לא היה לך קל. הרבה פצעים היו פעורים בנפשך. הם המשיכו לדמם, למרות שניסית לאחות אותם בכוחותיך, ואנחנו עשינו הכול כדי לעזור. תמיד הראית לנו שאתה יכול, שיש בך את היכולת להתמודד, ותמיד האמנו בך ובכוחך, עד לרגע הנורא והבלתי מובן שבו נפרדת מאיתנו.

השארת חלל ענק, עמית. היית חשוב לכולנו – לאימך שרצתה אותך עד כלות, לדודים ולדודות, למשפחה הקרובה למדריכים והמדריכות שאהבו אותך, למורים בבית הספר שלימדו אותך, לצוות כולו, לילדים שהתחברו אליך ונותרו עכשיו בשוק גדול.

אין לנו פתרון לחידת היעלמותך מחיינו, אף אחד מאיתנו לא יודע מה קרה ולמה, התשובות נמצאות רק למעלה....

מה שאנחנו כן יודעים זה שתחסר לנו מאוד, שנתאבל עליך, שנחפש אותך בעיניים, שנחשוב עליך, שנדאג לשמר את זכרך בצורה ראויה, ושננסה להיות טובים יותר וחזקים יותר .

רצינו שתצליח, ביקשנו עבורך את הטוב ביותר, ועכשיו לא נותר לנו אלא לבקש ממך שתשמור עלינו מלמעלה, שתשמור על כל חבריך, על כל חבורת בית הילדים שלנו.

היית ותהיה עבורנו עמית לתמיד.

יהי זכרך ברוך.

תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.